בראשית פרק מד

פשט הפרק:
יוסף מצוה על משרתו לצייד את האחים באוכל וכסף לפני יציאתם לדרך, ובנוסף להחביא בתיקו של בנימין את הגביע שלו. אחי יוסף יוצאים לדרך ומיד יוסף מצווה על משרתו לרדוף אחריהם ולהתלונן בפניהם על שגנבו את הגביע שלו. משרתו של יוסף מגיע אל האחים ואומר להם את הדברים הללו. האחים מיד מגיבים וטוענים שלא לקחו דבר ואם ברצונו לבדוק הוא יכול לבדוק בתיקיהם ומבטיחים כי מי שימצא אצלו הגביע ימות ושאר האחים יהיו לעבדים. לאחר החיפוש הגביע מתגלה בתיקו של בנימין והאחים חרדים מאוד. כולם חוזרים אל יוסף ויוסף מוכיח אותם על הגניבה. יהודה ניגש ליוסף ומבקש ממנו שכולם יהיו עבדים שלו ולא רק בנימין, אמנם יוסף לא מוכן לכך. יהודה ניגש בשנית ליוסף ומתחיל לשטח בפניו את כל מה שאירע להם לאחר שיוסף ביקש מהם להביא את אחיהם הקטן, על כך שיעקב אביהם לא הסכים כיוון שבן אחד מאותה האם כבר נלקח ממנו ונהרג ועל כן הוא לא מוכן לסכן את הבן הנוסף, על כך שהסכים אביו רק לאחר שהתחייב יהודה בפניו שהוא "ערב את הנער" ואם יחזור אליו בלי הנער הוא חושש שאביו לא יעמוד בכך, ובנוסף לכך "וחטאתי לאבי כל הימים".

מעמיקים מבט:
'הוכרחה גלות מצרים לבוא בתור כור הברזל, שצירפה את צד האדם שבישראל, שנעשה לבריה חדשה, וצורתו החולית נתטשטשה לגמרי. והוחל גוי פעם אחת על ידי הגרעין האנושי לצורה שמראש ועד עקב כולה ישראלית' (אורות ישראל ה, ח).

מצריים מייצגת את האנושות המתקדמת, היא המפותחת מכולם בחכמה, בתרבות ובמדע, אבל היא גם מייצגת את פניה הלא יפות של אנושות קלוקלת, רעה ושפלה. עם ישראל לא יכול לבנות את קומתו על בסיס אנושות שכזו ש"בשר חמורים בשרם" (יחזקאל כג, כ). אך דווקא משום כך הוא נדרש לרדת למצרים ולהיפגש עם החידלון המצרי, עם הריק השורר בזהות האנושית הבסיסית, ובאמצעות החיכוך עם מצרים יתברר לדורות שעם ישראל לא יכול להסתמך על התרבות האנושית הכללית לשם בניית קומתו הייחודית, קומת הקודש, אלא עליו להקימה לבדו.

כשהאחים יורדים למצרים יוסף דואג "להסביר" להם בדרך הקשה מדוע הגלות היא הכרח, מדוע יש להתנתק מן האנושות המוכרת ולבנות אנושות חדשה. הם מגיעים בבקשה פשוטה לעזרה, והוא מראה להם כיצד שליט מצרי מתנהג באכזריות, כיצד מלכות בשר ודם מתגלה בשיא כיעורה: "וירא יוסף את אחיו ויכירם ויתנכר אליהם וידבר איתם קשות"(מב ,ז).

לאורך ההיסטוריה מפגיש אותנו הקב"ה עם כל מיני סוגים של "מצרים" המתגלים באמצעות עמים אחרים, בבלים, בפרסים, ועוד, ומהם אנו מצויים להיבדל: "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו" (ויקרא יח,ג).

"ולכל בני ישראל היה אור במושבותם" (שמות,י,כג). אנו שונים, עם לבדד, לאורך כל ההיסטוריה. עם ישראל אינו יכול להיבנות כחלק מהאנושות ולו בקצת, "חידלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא" (ישעיה ב, כב).

(עפ"י ספרו של הרב קשתיאל "סימן לבנים")